דמותו האגדית של בן גוריון מוצלת לעתים כשהאותנטיות שלו, "התפרצויותיו הגעשיות", מוצגת במעט לעג ואף בביטויים של חוסר יציבות נפשית. בהרצאתנו ננסה לברר אם התנהגותו המנהיגותית – המעט מקיאוולית, אך לבסוף גאונית, הייתה פסיכוטית או נבעה מחששות רציונליים של ראש מדינה קטנה וחלשה, שגורלה היה על כף המאזניים.