שתי אומניות שיצרו עולמות אישיים, טעונים ומסתוריים, שבהם הגוף, הזיכרון והדמיון הופכים לשפה חזותית עוצמתית. פרידה קאלו הפכה את הפציעה, האהבה והזהות העצמית לדיוקן בלתי נשכח, בעוד שלאונורה קרינגטון בראה יקום סוריאליסטי המאוכלס בחיות, טקסים ודימויים אלכימיים.
