אמנות טובה, גורסת ההגות האסתטית בת זמננו, אפשר ואולי אף רצוי שלא תהיה יפה. היופי כערך, נתפס כאשלייתי ורדוד והכף נטתה לטובת האקספרסיה. הגם שאידיאל היופי המערבי "נשבר" בתחילת המאה העשרים ביצירות פיקאסו והאקספרסיוניסטים, המשיכו רבים מן האמנים להאמין בתפקיד האמנות כמספקת מפלט ממורכבות החיים המודרניים. בסדרה זו נחשף למאמינים האמיצים בערך היופי: מונה, רנואר, ברנקוזי, מאטיס, אנדי וורהול, וג`ף קונס.
תפריט
